תהליך הגמילה הוא תהליך למידה של הילד, הוא יכול לקחת עד 24 שבועות וככל שמתחילים איתו מאוחר יותר, יקח יותר זמן ולכן כדאי להתחיל כמה שיותר מוקדם. למרות שרוב ההורים מתחילים גמילה לילדיהם רק בגיל שנתיים/שנתיים וחצי, ניתן להתחיל בתהליך זה כבר מגיל שנה וחצי.
את התהליך נתחיל רק אחרי שאנחנו ההורים בטוחים במאה אחוז בתהליך, שנאמין בילד ונהיה בטוחים במסוגלות שלו. זה לא פשוט אבל חשוב לא לשדר לחץ.
אז אתם בטוחים?! השלב הראשון אורך כשבועיים/שלושה, הזמן הזה הוא שלב ההכנה לילד, שלב בו נרבה בדוגמאות אישיות, נשתמש בספרים, תמונות וכל דבר אשר ישקף לילד את התהליך בצורה ריאלית. אפשר להדפיס תמונות מהאינטרנט של ילדים אמיתיים יושבים על סיר.
בשלב זה חשוב לחזור ולהגיד לילד “עוד מעט גם אתה תעשה פיפי בשירותים כמו אמא/אבא/אח/חבר”, מישהו שיתן לו תחושת הזדהות.
כבר בשלב זה אפשר ללכת עם הילד לחנות שיוכל לבחור עבורו תחתונים, סיר או מקטין אסלה.
אין חשיבות באיזה מהאפשרויות תבחרו, חשוב שהישיבה של הילד תהיה כך שהברכיים יהיו גבוהות מהטוסיק, מנח פיזיולוגי נכון. שימו לב שהרגליים שלו לא תלויות באוויר והן על הרצפה או על שרפרף או מדרגות.
אם בחרתם בסיר, חשוב שהסיר יהיה סיר פשוט, לא מנגן ולא מנצנץ, כדאי שיהיה לו משטח שימנע תזוזה ברגע הישיבה.
כבר בשלב זה, כדאי לעדכן את הגננת שהתחלנו בתהליך ורצוי שגם בגן יתנהלו באופן זהה.
השלב הבא מתחיל לאחר שלושה שבועות או כשהילד מתחיל להביע עניין.
בשלב זה הילד לומד שאי הנוחות באיזור האגן יש לה שם והתייחסות. כשאני מרגיש אי נוחות, אני עושה פיפי/קקי בשירותים.
זהו שלב בו אנו מורידים את החיתול, אנחנו מתחילים בצורה הדרגתית, חצי שעה/ שעה ביום ובכל יום עולים בקצב קבוע. הורדת חיתול בבת אחת עלולה להוביל ללחץ ובהמשך לחרדת אסלה.
חשוב לייצר אוירה רגועה, ציפייה ולחץ יעכבו את התהליך ולא יובילו אותו ללמידה.
אם אתם יודעים מתי בערך הילד עושה פיפי או קקי, כדאי לתזמן את זה בשעות האלו. הילד בעצם לומד לראשונה שכשיש פיפי הוא מרגיש רטוב וקר ולא חם ויבש כמו בחיתול. תחושה זו יכולה להיות לא נעימה עבורו ולכן חשובה ההדרגתיות.
אפשר לתת להם להיות עם תחתונים, מכיוון שמדובר בבד, תחושת הרטיבות חזקה והיא אומנם מעודדת את תהליך הלמידה אבל גם מדמה תחושת חיתול ולכן בתהליך למידה של קקי עדיף שיהיה בעירום לטובת ההבנה שמשהו יוצא ממנו. זהו תהליך הכרה עם הגוף.
בזמן שהילד ללא החיתול אפשר לתת מים, אבל לא להשקות יותר מדיי.
חשוב מאוד שבזמן שהילד ללא החיתול נהיה בנוכחות איתו, אבל, וזה חלק הכי קשה עבורינו, לא להציע לו, רק להיות איתו, לזכור שזהו תהליך למידה ואנחנו רוצים שהוא יפעל מתוך התחושות שלו ולא מתוך ריצוי או בלבול.
ברגע שהוא יעשה פיפי/קקי, להגיב בצורה עניינית- “אתה עושה פיפי/קקי, בפעם הבאה שאתה מרגיש שזה מתקרב, תגיד לי ונלך לעשות בשירותים/בסיר”. לכוון אותם להרגשה שלפני. תנו להם לסיים, לא לעצור אותם, אפשר לנקות ביחד איתם ולזרוק לאסלה.
שלבי הלמידה בדרך כלל הם שהילד עושה ואומר אחרי, אחר כך, אומר בזמן שעושה. בין לבין נוכל להבחין בשליטה שלו בהתאפקות או בריבוי פיפי.
מהרגע שהילד אומר לפני שעושה, התהליך מוטמע והיחס שלנו משתנה.
נשאל אותו האם הוא רוצה לעשות איפה שההורים עושים/חברים עושים, במידה ויגיד לא, זה לא! ואנחנו אומרים לו שאנחנו סומכים עליו וזה באחריות שלו.
במידה ואומר כן, הולכים לשירותים.
אם התיישב וקם ועשה ליד, נאמר לו “עשית פיפי, בפעם הבאה נעשה בשירותים”.
אם עשה בשירותים, חשוב לשמור על איפוק (זה לא קל), נאמר לו “עשית פיפי בשירותים”. האינסיטקנט שלנו לשיר, לצהול ולתת מדבקות לא אפקטיבים ואף יכולים לפגוע בתהליך. אנחנו רוצים שיעשה את הצרכים כי זה מה שהוא מרגיש ולא לרצות אותנו. אם בורח לנו בכל זאת איזה צהלול קטן, זה בסדר גמור.
☺
מרגע זה, החיתול ירד בכל שלב העירות, כדאי לעשות זאת במהלך סופ”ש או כמה ימים רצופים לפני שנכנסים עם התהליך לגן.
מרגע שהתהליך הוטמע, מגיעים לגן בלי חיתול בכלל, אם נשדר לילד שזה לא יצליח, זה מה שיקרה.
חשוב ליצור גם בגן סביבה תומכת ולקחת איש צוות שהילד סומך ואוהב וביחד, במשך כמה בקרים להראות לילד את הדרך לשירותים מכל מיני פינות בגן, לומר לו ” ‘איתמר’ מתוק שלי, אתה בלי חיתול, אם אתה מרגיש שזה מתקרב תפנה ל’סימה’ והיא תקח אותך לשירותים. בנוכחותו נאמר ל ‘סימה’, ” ‘סימה’, כשאיתמר פונה אליך תקחי אותו לשירותים”. התהליך הזה חשוב גם עבור הילד וגם עבור הצוות שיהיה בתוך התהליך ויצור איתו קשר עין. בהתחלה יתכנו פיספוסים וכך נמשיך עד שהתהליך יוטמע.
חשוב מאוד שהתגובות בבית ובגן יהיו מסונכרנות, לנסות לזכות במקסימום שיתוף פעולה עם הגננת ולהסביר גם לה את החשיבות בתהליך רגוע וקשוב ולא מלווה בפרסים.
גמילה מחיתולים בלילה
הרבה פעמים כשמתחילים תהליך במהלך היום, הילד מתעורר בלילה, בבכי וקיטור ולא תמיד יודע להסביר למה. כשמתחילה מודעות היא קורית גם בלילה ולכן כדאי לשאול אותו האם הוא צריך לשירותים. גמילת לילה יכולה לפעמים לקרות לפני שהתהליך ביום מוטמע.
איך מתחילים?!
את הגמילה בלילה כדאי ליישם במקביל לגן.
לפני שהילד הולך לישון נאמר לו “עכשיו אתה בלי חיתול, אם אתה צריך פיפי, תקרא לי” אפשר להנגיש סיר/תלך לשירותים (נשאיר אור)
אם הוא מפספס, נאמר לו ” מתוק שלי עשית פיפי, בוא נחליף”
בבוקר נגיד לו “בלילה עשית פיפי במיטה, בפעם הבאה שאתה מרגיש תקרא לי” כדאי להסביר לו שגם יכול להיות שהוא חולם ואז להגיד לו כשאתה מרגיש, תתעורר.
אם אנחנו מזהים בשפת הגוף של הילד שהוא עומד לעשות פיפי בלילה, אפשר ללחוש לו “אתה מרגיש פיפי”, בכל מקרה אין לקחת את הילד באופן יזום, זה קוטע את השינה העמוקה שלו, מסיר ממנו אחריות והמטרה של התחברות לגוף מתפספסת.
על מנת להקל על גמילת הלילה, אפשר לקנות תחתוני גמילה מבד, להשתמש בשעוונית ובמשטחי החתלה. ילדים ששותים הרבה מים בלילה, ננסה להמעיט לטובת הצלחת התהליך.
אז שיהיה בהצלחה ושיעבור בקלות
את התהליך נתחיל רק אחרי שאנחנו ההורים בטוחים במאה אחוז בתהליך, שנאמין בילד ונהיה בטוחים במסוגלות שלו. זה לא פשוט אבל חשוב לא לשדר לחץ.
אז אתם בטוחים?! השלב הראשון אורך כשבועיים/שלושה, הזמן הזה הוא שלב ההכנה לילד, שלב בו נרבה בדוגמאות אישיות, נשתמש בספרים, תמונות וכל דבר אשר ישקף לילד את התהליך בצורה ריאלית. אפשר להדפיס תמונות מהאינטרנט של ילדים אמיתיים יושבים על סיר.
בשלב זה חשוב לחזור ולהגיד לילד “עוד מעט גם אתה תעשה פיפי בשירותים כמו אמא/אבא/אח/חבר”, מישהו שיתן לו תחושת הזדהות.
כבר בשלב זה אפשר ללכת עם הילד לחנות שיוכל לבחור עבורו תחתונים, סיר או מקטין אסלה.
אין חשיבות באיזה מהאפשרויות תבחרו, חשוב שהישיבה של הילד תהיה כך שהברכיים יהיו גבוהות מהטוסיק, מנח פיזיולוגי נכון. שימו לב שהרגליים שלו לא תלויות באוויר והן על הרצפה או על שרפרף או מדרגות.
אם בחרתם בסיר, חשוב שהסיר יהיה סיר פשוט, לא מנגן ולא מנצנץ, כדאי שיהיה לו משטח שימנע תזוזה ברגע הישיבה.
כבר בשלב זה, כדאי לעדכן את הגננת שהתחלנו בתהליך ורצוי שגם בגן יתנהלו באופן זהה.
השלב הבא מתחיל לאחר שלושה שבועות או כשהילד מתחיל להביע עניין.
בשלב זה הילד לומד שאי הנוחות באיזור האגן יש לה שם והתייחסות. כשאני מרגיש אי נוחות, אני עושה פיפי/קקי בשירותים.
זהו שלב בו אנו מורידים את החיתול, אנחנו מתחילים בצורה הדרגתית, חצי שעה/ שעה ביום ובכל יום עולים בקצב קבוע. הורדת חיתול בבת אחת עלולה להוביל ללחץ ובהמשך לחרדת אסלה.
חשוב לייצר אוירה רגועה, ציפייה ולחץ יעכבו את התהליך ולא יובילו אותו ללמידה.
אם אתם יודעים מתי בערך הילד עושה פיפי או קקי, כדאי לתזמן את זה בשעות האלו. הילד בעצם לומד לראשונה שכשיש פיפי הוא מרגיש רטוב וקר ולא חם ויבש כמו בחיתול. תחושה זו יכולה להיות לא נעימה עבורו ולכן חשובה ההדרגתיות.
אפשר לתת להם להיות עם תחתונים, מכיוון שמדובר בבד, תחושת הרטיבות חזקה והיא אומנם מעודדת את תהליך הלמידה אבל גם מדמה תחושת חיתול ולכן בתהליך למידה של קקי עדיף שיהיה בעירום לטובת ההבנה שמשהו יוצא ממנו. זהו תהליך הכרה עם הגוף.
בזמן שהילד ללא החיתול אפשר לתת מים, אבל לא להשקות יותר מדיי.
חשוב מאוד שבזמן שהילד ללא החיתול נהיה בנוכחות איתו, אבל, וזה חלק הכי קשה עבורינו, לא להציע לו, רק להיות איתו, לזכור שזהו תהליך למידה ואנחנו רוצים שהוא יפעל מתוך התחושות שלו ולא מתוך ריצוי או בלבול.
ברגע שהוא יעשה פיפי/קקי, להגיב בצורה עניינית- “אתה עושה פיפי/קקי, בפעם הבאה שאתה מרגיש שזה מתקרב, תגיד לי ונלך לעשות בשירותים/בסיר”. לכוון אותם להרגשה שלפני. תנו להם לסיים, לא לעצור אותם, אפשר לנקות ביחד איתם ולזרוק לאסלה.
שלבי הלמידה בדרך כלל הם שהילד עושה ואומר אחרי, אחר כך, אומר בזמן שעושה. בין לבין נוכל להבחין בשליטה שלו בהתאפקות או בריבוי פיפי.
מהרגע שהילד אומר לפני שעושה, התהליך מוטמע והיחס שלנו משתנה.
נשאל אותו האם הוא רוצה לעשות איפה שההורים עושים/חברים עושים, במידה ויגיד לא, זה לא! ואנחנו אומרים לו שאנחנו סומכים עליו וזה באחריות שלו.
במידה ואומר כן, הולכים לשירותים.
אם התיישב וקם ועשה ליד, נאמר לו “עשית פיפי, בפעם הבאה נעשה בשירותים”.
אם עשה בשירותים, חשוב לשמור על איפוק (זה לא קל), נאמר לו “עשית פיפי בשירותים”. האינסיטקנט שלנו לשיר, לצהול ולתת מדבקות לא אפקטיבים ואף יכולים לפגוע בתהליך. אנחנו רוצים שיעשה את הצרכים כי זה מה שהוא מרגיש ולא לרצות אותנו. אם בורח לנו בכל זאת איזה צהלול קטן, זה בסדר גמור.
☺
מרגע זה, החיתול ירד בכל שלב העירות, כדאי לעשות זאת במהלך סופ”ש או כמה ימים רצופים לפני שנכנסים עם התהליך לגן.
מרגע שהתהליך הוטמע, מגיעים לגן בלי חיתול בכלל, אם נשדר לילד שזה לא יצליח, זה מה שיקרה.
חשוב ליצור גם בגן סביבה תומכת ולקחת איש צוות שהילד סומך ואוהב וביחד, במשך כמה בקרים להראות לילד את הדרך לשירותים מכל מיני פינות בגן, לומר לו ” ‘איתמר’ מתוק שלי, אתה בלי חיתול, אם אתה מרגיש שזה מתקרב תפנה ל’סימה’ והיא תקח אותך לשירותים. בנוכחותו נאמר ל ‘סימה’, ” ‘סימה’, כשאיתמר פונה אליך תקחי אותו לשירותים”. התהליך הזה חשוב גם עבור הילד וגם עבור הצוות שיהיה בתוך התהליך ויצור איתו קשר עין. בהתחלה יתכנו פיספוסים וכך נמשיך עד שהתהליך יוטמע.
חשוב מאוד שהתגובות בבית ובגן יהיו מסונכרנות, לנסות לזכות במקסימום שיתוף פעולה עם הגננת ולהסביר גם לה את החשיבות בתהליך רגוע וקשוב ולא מלווה בפרסים.
גמילה מחיתולים בלילה
הרבה פעמים כשמתחילים תהליך במהלך היום, הילד מתעורר בלילה, בבכי וקיטור ולא תמיד יודע להסביר למה. כשמתחילה מודעות היא קורית גם בלילה ולכן כדאי לשאול אותו האם הוא צריך לשירותים. גמילת לילה יכולה לפעמים לקרות לפני שהתהליך ביום מוטמע.
איך מתחילים?!
את הגמילה בלילה כדאי ליישם במקביל לגן.
לפני שהילד הולך לישון נאמר לו “עכשיו אתה בלי חיתול, אם אתה צריך פיפי, תקרא לי” אפשר להנגיש סיר/תלך לשירותים (נשאיר אור)
אם הוא מפספס, נאמר לו ” מתוק שלי עשית פיפי, בוא נחליף”
בבוקר נגיד לו “בלילה עשית פיפי במיטה, בפעם הבאה שאתה מרגיש תקרא לי” כדאי להסביר לו שגם יכול להיות שהוא חולם ואז להגיד לו כשאתה מרגיש, תתעורר.
אם אנחנו מזהים בשפת הגוף של הילד שהוא עומד לעשות פיפי בלילה, אפשר ללחוש לו “אתה מרגיש פיפי”, בכל מקרה אין לקחת את הילד באופן יזום, זה קוטע את השינה העמוקה שלו, מסיר ממנו אחריות והמטרה של התחברות לגוף מתפספסת.
על מנת להקל על גמילת הלילה, אפשר לקנות תחתוני גמילה מבד, להשתמש בשעוונית ובמשטחי החתלה. ילדים ששותים הרבה מים בלילה, ננסה להמעיט לטובת הצלחת התהליך.
אז שיהיה בהצלחה ושיעבור בקלות
