אני הכל חוץ מאדם דתי ואפילו מוצא את עצמי מתקשה עם הגישה שאתמול המון אנשים היו במלחמות והיום ליומיים כולם מקסימים שוב לפני שנחזור למלחמות העולם ברשת וברחובות לקראת הבחירות.
עדין, אני שמח שלפחות אנחנו זוכים ליומיים של שקט – בטח לפני שנכנס לחודש הבחירות שבו כל הנגטיב שראינו עד עכשיו, יראה כמו משחק ילדים.
בחודש הקרוב הישוב הולך לסבול ממלחמה קשה של המתמודדים – אחד רוצה לשמור על השלטון, אחד רוצה לחזור לשלטון ושניים מנסים לכבוש את השלטון ואנחנו נרגיש את זה בכל מקום.
פוסטים יועלו, יוזרים מזויפים יחגגו, פייק ניוז יופץ וברחובות וברשת תהיה מלחמה. אם אתם חושבים שב- 2013 היתה כאן מערכת בחירות קשה, אתם לא יודעים מה מצפה לנו.
תמיד העבר נראה לנו “רגוע” יותר, אבל הרעש השלילי של הבחירות תמיד היה שם וכנראה שתמיד יהיה. אם פעם פגשנו אותו ברחובות, בהמשך בפרסומות וכיום ברשת, הגענו למצב שכולם נחשפים לרעש – בבית ומחוץ לבית.
בסקר פייסבוק שהעליתי לא מזמן בפורום קדימה צורן הבית שלי וקדימה צורן מאחורי הקלעים בדקתי האם המלחמות מרחיקות אתכם ממועמד או מקרבות אתכם אליו ורוב מוחץ בחר באפשרות שמרחיקה אותם.
באופן אישי, אין שבוע שבו אני בעצמי לא זכיתי להיות מותקף שאני “בעד” מועמד מסוים – כל אחד מ- 4 המתמודדים זכה לתמיכתי כביכול בהאשמות ע”י מועמד אחר. שאלו אותי מדוע אני מראיין לחלק המשפיעים רק אנשים שתומכים במועמד מסוים, שאלו אותי מדוע התמונה של מועמדת מסוימת יותר גדולה מהשאר באחד המדגמים (מה שמוכיח שאני בעדה), אחרי ראו אותי יושב עם מועמד שלישי בבית קפה (זה בשילוב קישור שמי עם תומך אקטיבי שלו שחולק איתי שם משפחה) והודיעי לי שאני בעדו ולקינוח, אמרו שאני בעד ראש המועצה לאחר שיישבתי גם איתו בפגישה לקראת ראיון למרות עבר סוער בנינו.
מאתגר במיוחד לקפוץ בין כל השלוליות הללו, כשאתה רק מנסה להביא חדשות לישוב תוך כדי אובייקטיביות מלאה.
במסגרת עבדותי השוטפת כאיש דיגיטל ועבודתי על הפורטל, אני נחשף בצורה מעמיקה יותר למונח שנקרא “נבחר ציבור” – אנשים שקמים בבוקר ועושים לטובת הישוב. חברי מועצה שעונים בכל יום לאין ספור טלפונים ולוקחים על עצמם משימות רבות ללא תגמול (חברי מועצה משקיעים בשנה אלפי שעות ולא מרוויחים שקל) וראשי מועצה שיכולים “להרוויח” בחוץ יותר משהם מרוויחים כראשי מועצה אבל בוחרים בשליחות.
כמי שמכיר מקרוב בן משפחה שהינו איש ציבור בעיר אחרת, אני נדהם לגלות איזה מחיר הם נאלצים לספוג – קודם ברמת כמות העבודה ללא תגמול ובהמשך באין ספור התקפות אישיות עליהם.
אני חושב שאם כולנו נזכור את זה שנייה לפני שאנחנו מדברים וכותבים, זה יעשה טוב לכולנו. בסוף הם עושים עבודה בשבילנו.
לפני שאאחל לנו שקט, אני רוצה לבקש סליחה מהאדם היחיד בישוב שפגעתי בו (למיטב ידיעתי) בכל שנותי כאן.
כשנה לאחר בחירותו של שביט לראשות המועצה, הובלתי את מה שקראנו לו “מלחמת הסייעות בגני הילדים”.
במסגרת המלחמה, כעסתי מאד, הפשלתי שרוולים ובמשך מספר שנים, תקפתי את שביט מספר לא קטן של פעמים בפייסבוק. המון מילים כואבות כאשר חלק לא קטן מהפוסטים הללו זכו לחשיפה ותגובות רבות.
לפני כחודש תואמה פגישה בין שביט לביני לקראת ראיון שיעלה בהמשך בפורטל. הפגישה התקיימה בסלון ביתו שברקע נמצאים ילדיו. הסתכלתי על הבת שלו שנראית בגיל ההתבגרות ושאלתי את עצמי האם היא קראה את הפוסטים שלי? האם היא קראה את התגובות? איך היא הרגישה? מה אומרים לה החברים בבית ספר?
יצאתי משם עם מועקה – אני חושב שאנשי ציבור צריכים לדעת לספוג ביקורת (הגיונית) אבל אנחנו תמיד צריכים לזכור שמסביב יש ילדים ומשפחה שהולכת לישון עם המלחמות הללו וצריכים להתמודד במשך היום עם התוצאות.
אני מבקש להתנצל בפני שביט ומשפחתו על השפה הקשה שבחרתי בה.
בנוסף, אני מבקש להבטיח למועמדים ואנשי הציבור שהפורטל יעשה מה שהוא צריך בשביל להעלות לסדר היום נושאים בוערים (גם אם הם לא חיוביים), אך תמיד יעשה זאת בכבוד וללא תוקפנות אישית.
אני מאחל לכולנו שקט, גמר חתימה טובה ושנזכור שב- 31.10 נקום לבוקר חדש עם ראש/ת מועצה שיצטרך לקבל את הסבלנות והכבוד מהציבור והמועצה שיאפשרו לו לעבוד וליישם את החזון שלו.
עד אז, בוא ננסה להיות הכי טובים שיכולים.
