שוב עולה התמונה הסטנדרטית של הפקק בבקרים בכל אחת מהקבוצות בישוב והטקסט מלפני שש שנים “עד מתי גולברי”? שהתחלף ל- “עד מתי שביט”, התעדכן באופן טבעי ל- “עד מתי קרן”?
5 שבועות עברו מאז נכנסה קרן ללשכת ראש המועצה. השמועות אומרות שהיא עובדת מאד קשה מאז שנכנסה ועדין, אם היא עובדת 15 שעות ביום (לא כולל שישי-שבת) היא עבדה עד עכשיו משהו כמו 350 שעות.
בטח גם אתם לא מבינים איך קרן לא פתרה את בעיית הפקקים ב- 350 שעות.
הישוב הזה מורכב מכמות עצומה של אנשים אינטליגנטים ולכן אני חייב לשאול בעצמי “עד מתי”.
עד מתי תחשבו שהפקק הזה קשור לישוב? עד מתי תחשבו שהפקק הזה קשור לראש מועצה? עד מתי תחשבו שמשהו ישתנה? עד מתי תחשבו שאתם בעדיפות של מישהו ממקבלי ההחלטות בממשלה במדינה הזו?
פקקי תנועה הם עובדה קיימת בכל העולם – מהעולם השלישי שבו הפקקים מורכבים בעיקר מטוסטוסים, טוקטוקים וכו’ ועד אמריקה הנפלאה שבה “זכיתי” לעמוד בפקק אינספור פעמים בארצות שונות – מהסיליקון ואלי ועד ניו יורק. מהחוף המערבי עד החוף המזרחי. בכל עיר רצינית.
זו המציאות החדשה של העולם והדבר היחיד שישנה אותה זה אולי העתיד שיביא איתו פתרונות משוגעים של מכוניות מעופפות או פתרון מטורף כמו הייפרלופ שכבר עובר ניסויים בארצות הברית.
כל דבר אחר (כולל מכוניות אוטונומיות שעוד רגע יציפו את הכבישים שלנו), לא ישנה את המצב הזה.
לא בפקק בצורן. לא בפקק בקדימה. לא בפקק בנתניה. לא בפקק ברעננה ואפילו לא בפקק בתל אביב.
הדבר היחיד שיזוז הוא דחיפה של הפקקים מצד לצד כמו שקורה בתקופה האחרונה, אבל אל תדאגו – 270 אלף הרכבים החדשים שעלו לכביש ב- 2018 ואותה כמות שתעלה על הכביש ב- 2019, ידחפו חזרה את הפקק לאזור שלנו. זה רק עניין של זמן.
אז נכון, היו צריכים לעשות חלק מהדברים אחרת – לפתוח כביש רק לאחר פתיחת כביש במקום אחר, להוסיף רמזור, להוריד כיכר וכו’ אבל בנינו, הכל פלסטרים. שום דבר הוא לא הפתרון האמיתי.
הפתרון האמיתי הוא תחבורה ציבורית עבודת – כזו שמחכה לנו ליד הבית ומביאה אותנו לאיפה שאנחנו צריכים בלי לעצור בדרך – מעין מטרו שמחבר אותנו לערים הגדולות יותר ומשם לרכבת אם אנחנו צריכים להגיע רחוק יותר – כל זה קורה מתחת או מעל לאדמה אבל בלי שעוצרים לרגע ותלויים במה שקורה על הכביש.
בינתיים, יש יותר סיכוי למכוניות המעופפות שכתבתי עליהם ושתהיה לנו מנהרה של הייפרלופ מתחת לבית, מאשר שמנהיגי המדינה ידאגו לנו למציאות כזו. המציאות הנוכחית מכניסה מיליארדים לתקציב המדינה בדמות מיסים על דלק (67%) ואין סוף מיסים על מכוניות, רישיון, ביטוחים וכו’.
וכן … בכל שנה מחדש הם בוחרים בכסף שחלק קטן ממנו הולך לבניית כבישים חדשים שיהיו לנו יפה בפקק אבל חלילה לא לפתרונות.
לכן, בכל בוקר שאתם עומדים בפקק מתוסכלים מאחרים עם הילדים לבית ספר, מאחרים לפגישה עם לקוח בצומת בני דרור או פשוט מאחרים לעבודה בתל אביב, תזכרו את זה.
אני מאד מעריך ואפילו מעריץ את כל הלוחמים שלנו בישוב שעושים כל מאמץ לנסות למצוא פתרונות תחבורתיים במסגרות השונות, אבל לצערי אני נשאר פסימי ובדעה שמה שלא נעשה, הפקק לא הולך לשום מקום. הוא כאן כדי להישאר.
