מחדל פתיחת שנת הלימודים

היום יש לחברה טובה יומלדת. בירכנו אותה בקבוצת הוואטס אפ של החברים את מיטב הברכות.

ברוח התקופה, כתבתי לה “מאחלים לך שתזכי לראות איך תראה מערכת השעות ביום רביעי (היום השני ללימודים שיפתח בעוד פחות מ- 48 שעות) של לפחות אחד משלושת ילדיך. יש יותר סיכוי שתזכי בלוטו, אבל עדין מאחל”.

סבא שלי שבדרכו לגיל 95, לא זכה לחיות מימיו בכאוס כפי שאנחנו חיים בו כרגע.

בכל חזית ומשרד ממשלתי רלוונטי, אנחנו בכאוס שאיבד שליטה. כזה שכמו שהוא מתנהל כרגע ישפיע גם על החיים של הנינים של כולנו.

דוחות המבקר של מחדל יום כיפור יהפכו לספרון דק ביחס לספרייה שיצטרכו לפתוח בשביל למקם בתוכה את הדוחות שיכתבו על פשיטת הרגל בכל תחום.

בעוד פחות מ- 24 שעות תפתח שנת הלימודים. זה קורה כשאנחנו כבר חיים בתוך מציאות הקורונה יותר מחצי שנה. חצי שנה לחשוב, לתכנן, לסנכרן ולבנות את העתיד של הילדים שלנו.

יש מתווה רע לכולם – לילדי הגן, לילדי בית הספר, לילדי החטיבה ולילדי התיכון.

כל פעילות שמתוכננת, מתנגשת בתאונה חזיתית קטלנית בהחלטות מקבילות שהתקבלו.

אין מחשבה. אין תכנון. אין סנכרון. אין עתיד.

בדיוק כמו בכל הארץ, קבוצות הוואטס אפ בישוב מתפוצצות. הורים חסרי אונים. מדינה חסרת יכולת.

הדבר הכי מצחיק ועצוב ששלחו לי הבוקר זו הודעה מקבוצה של אחת הכיתות.

אחת האמהות כתבה שצריך לשבות מחר. אמא אחרת ענתה לה “מה הכוונה לשבות? הרי הם לא אמרו שהם אמורים להגיע מחר”. סמיילים של צחוק בוכה כמעט הפילו את שרתי וואטס אפ.

אמא נוספת כתבה “אפילו לשבות אי אפשר! רק פעם בשבוע בין 13:00 ל- 16:00” ואחת האמהות ענתה “גם את זה לא אמרו עדיין”.

הנה מה שידעתי על ימי הלימוד בשנת הלימודים הקרובה של הבת שלי שעולה לכיתה ה’, 24 שעות לפני פתיחת בית ספר.

היא תגיע מחר בשעה 8:45 לבית הספר, תפגוש את המחנכת המהממת שלה ותצא משם בשעה 10:45.

זהו.

זה כל מה שידעתי על מישהי שאמורה ללמוד בשנה הקרובה 200 ימים בבית ספר.

שאר הדברים פשוט לא ברורים.

על פי משרד החינוך – היא אמורה ללמוד 9 שעות שבועיות (!!!) במשך יומיים בשבוע.

החלוקה על פי מה ששמעתי: 5 שעות ביום שישי ועוד יום אחד בשבוע מ- 13:00 עד 17:00.

בדומה לרשויות רבות דוגמת: תל מונד, רעננה, כפר יונה, חיפה, קרית אתא, נשר, חולון, ראשון לציון ועוד שבהם ילדי כיתות ה’ – ו’ ילמדו שלושה ימים בשבוע, גם אצלנו אגף החינוך והמועצה יצרו מתווה משופר – שאמור לכלול 13 שעות שיתפרסו על גבי שלושה ימי למידה בשעות הבוקר במתקני בית הספר והמועצה.

בנוסף, יום בשבוע בו יינתנו שירותי בייביסיטר או בשם הרשמי “יום העשרה”.

קבוצות הוואטס אפ והפייסבוק המקומיות בכל הארץ לא מפסיקות לרגע – כולם מחפשים על מי להוציא את העצבים. חלק מכוונים לבית ספר, חלק מכוונים למועצה וחלק מכוונים אחד לשני – כנראה שכולם היו צריכים להתכונן יותר טוב להפתעה הזו שנקראת “פתיחת שנת הלימודים”, אבל לדעתי כולם יחדיו – ההורים, בתי הספר והרשויות צריכים לכוון למעלה. למשרד החינוך שאחראי על כך שהילדים שלנו לא יודעים איך תראה שנת הלימודים הבאה שלהם, למשרד הבריאות שלא מצליח ליצור תהליכי עבודה שיעצרו את הקורונה, למשרד האוצר שזורק סכומי כסף לא מווסתים ונכונים ושולח את הרשויות להתמודד עם הוצאות חינוך בדרכנו לקריסה כלכלית ואפילו למשרד התקשורת “שדאג” שהאינטרנט שלנו מיד עם פתיחת הלימודים ושיעורי הזום יחזור למהירות של שנת 2005.

נראה שהמשרד היחיד שמתפקד הוא משרד המים בהנחה שתחום האחריות שלו זה פשוט שיזרמו מים בברזים.

ומצד שני אולי בכלל הבעיה היחידה היא אצלנו שאנחנו מתעסקים בשטויות של חינוך והעתיד של הילדים שלכם במקום להתעסק בדברים החשובים באמת: היום נחתה הטיסה הראשונה באבו דאבי. אני בטוח שעוד רגע הכל ישתנה.