פרידה ותובנות – פתאום הסתיימו 7 שנים בבית הספר בקדימה צורן

לפני רגע הבאנו אותו לבית ספר והיום הוא יצא מהשער בפעם האחרונה ... הדרך, המחשבות והתובנות על לגדל ילדים בקדימה צורן

החיים הם דבר מוזר. לפני 8 שנים גרנו בעיר ילדותי שחלמתי לחזור אליה כדי לגדל בה את הילדים.

חיינו בשכונה חדשה וטובה ברעננה, בדירה הכי שווה שיכלנו לחלום עליה כשאני מג’נגל בצורה מאתגרת בין חיי משפחה צעירים לבין הסטארט אפ שלי שדרש מעבר ל- 24 שעות ביממה, גם לא מעט נסיעות לחו”ל.

אירוע רפואי קיצוני שעברתי, הזיז את כל החיים מצד אחד לצד השני.

לקח לגוף זמן להתאושש, לנפש להסיק מסקנות אבל שום רגע לא הכין אותי למה שצפוי ולגל השינויים שנעבור במגוון תחומים.

 

שתי אחיות שלי גרו כבר בקדימה צורן ואחת מהן טסה לחו”ל וביקשה שאאסוף את האחיינים שלי מהצהרון. באתי עם הילדים לאסוף את שני האחיינים ובעודי מסתכל על כולם רצים ביחד בדשא, שחר בוים (מהצהרון של עדי ושחר) סיפר לי שהוא גם מרעננה במקור ואז אמר לי, “תראה איך הילדים רצים ונהנים. קדימה צורן היא מקום מדהים לגדל בו ילדים”.

 

ביום שני (כמה ימים אחרי) בגינה, אמרתי לאשתי כבדיחה “גם ככה עוד מעט עוברים לקדימה צורן” ואשתי בדיוק כמו אשתי אמרה לי “יאללה”.

ספונטניות תמיד הייתה הצד החזק שלנו. ביום רביעי כבר באנו לראות בתים. ביום שישי הגענו לראות בתים נוספים. מצאנו. התאהבנו. ביום ראשון נסגרה העסקה בלחיצת יד.

אותו יום שישי שמצאנו את הבית, התחיל בביקור בבית הספר של האחיינים שלי. רצינו לראות מקרוב את ההורים, את הילדים ואת בית הספר. אשתי ואני לא היינו צריכים להחליף מילה כדי להבין ש”זה זה”.

 

עם המעבר לישוב, הבן שלי התחיל גן טרום חובה בבית ספר והבת שלי התחילה גן טרום טרום חובה.

אותו ילד שהתחיל את גן טרום חובה בחטיבה הצעירה לפני 7 שנים, יצא היום כנער בפעם האחרונה משערי בית הספר היסודי.

 

ב- 7 השנים האלו היה מיליון דברים שצריך לתקן בכל חזית – ממשרד החינוך ועד התנהלות המורים.

הילד למד בכיתה צפופה מאד (39 ילדים), זכינו פעמיים לסאגת מזגנים שהיה צריך לעבוד קשה שיוחלפו, מדי פעם עניינים שבין ילדים היו צריכים להיות מטופלים בצורה אחרת לדעת ההורים, הצוות החינוכי לעיתים לא התנהלו נכון מול ילדים ועוד מאות דברים קטנים וגדולים שהיו צריכים להתנהל אחרת. אחרי הכל, בזמן שהעולם התקדם בכל תחום, הבן שלי מסיים היום ללמוד בכיתות ובמערכת שנראית ומתנהלת בדיוק כמו שסבתא שלו בת ה- 67 למדה. העתיד עדין לא הגיע לחינוך.

 

אבל כאבא שמסיים לצד בנו 7 שנים בבית ספר, אני חייב לשתף אתכם מה הבנתי.

במשרד החינוך, במועצה ובבית הספר יש לא מעט אנשים שרוצים לטובתנו. כמו כולנו, יש עוד מה לשפר, אבל בסוף הגורם הכי חשוב בסיפור הזה, הם לא הגופים הללו. הם רק המעטפת. הפלטפורמה.

הסיפור הוא אנחנו. ההורים. והילדים שלנו שגדלו להיות מה שרצינו שהם יהיו.

ההורים שמתנדבים למען הילדים ובתי הספר, ההורים שנלחמים על סייעת שנייה בגנים, ההורים שנלחמים על סגירת הגנים, ההורים שנלחמים על שיוון בין בנים לבנות וכל הורה שעושה כל מעשה (מהקטנים עד הגדולים) בכדי לוודא שיהיה לילד שלו את הטוב ביותר.

ב- 7 השנים הללו, פגשתי לא מעט הורים שהם בדיוק סוג האנשים שהייתי רוצה לצאת איתם למלחמה למען הילדים ולחיות לצידם בתקופת שקט.

עשרות רבות של ילדים נכנסו אלינו הביתה ב- 7 השנים האלו – מהילדים השקטים ביותר ועד הילדים הרועשים ביותר, כל אחד מהם, הם בדיוק הילדים שרציתי שהילדים שלי יגדלו לצידם.

 

קדימה צורן היא מהדברים הטובים שקרו לנו כמשפחה ואני בטוח שהיא המקום הכי טוב שאני מכיר שאפשר לגדל בו ילדים.

הילדים שלי עדין ילדים כדי לדעת את זה, אבל בעוד 20-30 שנים, כשהילדים שלהם ילמדו באותם כיתות, אותה מערכת ואותה דרך שהסבתא רבא שלהם למדה, הם יגלו שהמתנה הכי גדולה שנתנו להם בחיים, זה לגדול ולהתחנך בקדימה צורן.

יש לכם חדשות לחלוק איתנו?
נגישות